למה צריך לדאוג?! |
|
יש פה הרבה בלוגרים שמתלוננים הרבה על כך שאין להם תגובות ואפילו לא ליייקים..אז מה??!!
הרי בלוג לא נועד בשביל שיהיו לך כמה שיותר לייקים או תגובות!!!!!
אלא הבלוג נועד בשביל לחשוף את רגשותיך בפני אחרים,להוציא את כל הדברים שישבו עליך וכך מרגישים גם הקלה!
אז...בשביל מה להתלונן??
ועוד דבר,
זה שלא מגיבים זה לא אומר שלא קוראים....
גם אני מוצאת את עצמי קוראת פוסט ועוד אוהבת אותו אבל לא מגיבה עליו כי איו לי לפעמים מה להגיד...
אז..
אל תתדאגו...
הבלוג עוד ישתפר..
יעבור זמן וככה יכנסו יותר לבלוג ויתחילו להגיב יותר!
שלכם,
Blue Moon
|
|
|
|
|
 | כן, אבל זו ההרגשה: שאת כותבת ושופכת סיפורים מהחיים שלך ובקושי מגיבים לך, ואם לא מגיבים לך אז גם לא עוזרים לך... ואני לא מרגישה שתומכים בי זה הכל... |
|
 | אבל כמו שאמרתי אם לא מגיבים זה לא אומר שלא מבינים אותך! אם תכתבי יותר על הרגשות שלך או על הבעיות שלך אם יש לך כך יותר יגיבו לך..אבל אל תשכחי אף פעם אל תזייפי רגשות! תכתבי את מה שאת באמת מרגישה! בהצלחה:) |
|
 | עכשיו לדוגמא אני מרגישה שקצת התנפלת עליי. כי זה מה שאני רוצה ומרגישה ואלו הרגשות שלי ואני כן רוצה שיגיבו לי ואת לא יכולה לשנות את זה.. |
|
 | אני לא התנפלתי אלייך רק שתדעי.. אני לא מתנפלת על אנשים בסך הכל ניסיתי להסביר לך.. |
|
 | את צודקת, אבל יש לזה עוד צד. זה תלוי על מה הבלוג ומה הוא כותב. אני למשל כותבת סיפורים בשביל לשפר את הכתיבה, וזה בשביל עצמי אבל בשביל להשתפר אני רוצה חוות דעת, ביקורות, הצעות לשיפור. ויש כאלה שצריכים עזרה, על בעיות בבית, דיכאון וכ'ו.. השואלים "מה לעשות?" הם רוצים תמיכה והתייעצות... תגובות זה כן חשוב לפעמיים, וגם אם אין, זה עוזר לעצמך, אבל כשיש זה משפר את הרגשתך ונותן ביטחון והרגשה טובה שיש מישהו לצדרך שמבין אותך. זה עוזר יותר שיש תגובות. |
|
|
 | מסכימה לגמריי.. אבל גם צפיות לי לפחות משפרות את ההרגשה [כאילו- 'מישהו לחץ על הפוסט שלי כי יש סיכוי שהוא חשב שהוא מעניין..' ואני בגרך כלל מעדיפה צפיות מאשר תגובות] |
|
 | את צודקת לגמרי! לפעמים זה חשוב תגובות אבל לא צריך לצפות ל-33 תגובות או יותר! אני יודעת שלי הכי מספיק זה 2 או 3..לי חשוב שיבינו אותי אבל אני לא צריכה שכולם יבינו אותי מספיק לי ששנים או שלוש מבינים אותי.. |
|
 | נו נכון.. זה מה שהתכוונתי |
|
 | אני לא מסכימה איתך, לך קל לדבר על הנושא הזה.הגיבו לך על כל פוסט.מההתחלה.לא חווית את היאוש המייסר הזה,שגורם לך לחשוב שהכתיבה שלך היא חרא ולא מעניינת אף אחד בשיט.זה מתסכל.אני אומרת לך את זה כמישהי שמכירה את התחושה(בתחילת הבלוג אף אחד אפילו לא טרח להיכנס לבלוג שלנו,ותגובה *1*,אפילו על פוסט שלא אני כתבתי,גרמה לי לקפץ משמחה).זה קל לדבר על התגברות על דברים קשים שלא עברת,אם זה יקרה לך,תוכלי להביע על כך דעה.למרות שבמהלך קריאת הבלוג שלך גיליתי שאת ילדה מקסימה ויש לנו הרבה תחומי עניין משותפים (יאי),אני לא מסכימה איתך בעניין הזה.... (O) |
|
 | נכון.... בארבע פוסטים הראשונים שלנו לא הגיבו בכלל... ובפוסט החמישי E הגיבה לי. אחר כך התחילו להגיב 3-5 תגובות.... :(. אבל לא צריך להסתכל על העבר, עכשיו יש לנו פוסטים עם 20-30 ואפילו 40 תגובות! :). (K) |
|
|
|
 | לא אמרתן ש"אני לא מסכימה איתך,לך קל לדבר על הנושא הזה.." אז עם מי אתן לא מסכימות? |
|
 | אני דווקא מסכימה(חלקית). O לא מסכימה. היא לא מסכימה איתך. היא אמרה לי בשיחה שאת לא חווית את זה. לך היו 20 תגובות מההתחלה. לנו לכך חודשיים להגיע למקום בו אנו נמצאות.(K) |
|
 | קודם כל אין לי מלא תגובות.. ראיתן שיש לי איזה 4 תגובות.. אבל אני פשוט כתבתי עליי... ועל מה שאני מרגישה.. |
|
 | לא רוצה להתלוננן או לריב אבל... בפוסט הראשון שלך יש 20 תגובות. בפוסט השני 10 אחר כל 4 ואז שוב 4 אז יש 14. וזה רק במשך 5 פוסטים ראשונים שבהם לנו היה 0 תגובות.(K) |
|